יום חמישי, 31 ביולי 2014

מסכת האיבחונים

מתי בפעם הראשונה חשבתם שכדאי לקחת את הילד לאבחון?

האם זה בא מכם או מ "המערכת"?

הראשון שפנינו איתו לאבחון היה דווקא האמצעי, הילד סיים ב', נכנס  לג' והילד לא קורא.
החלטנו על איבחון.  ואז עלתה השאלה לאן? למי? וכמה?
למוסד מוכר כמו ניצן או למאבחנת פרטית? האם לעשות איבחון פסיכו דידקטי או דידקטי בלבד?

הפתרון הגיע דרך אמא של XXX  (איך לא), שבמקרה גם פסיכולוגית.  סה"כ ארבעה מפגשים, זאב ,ואני פגישה ראשונה. הילד בשני מפגשים ארוכים של מבחנים, ולסיכום שוב אנחנו. בסוף יצאנו עם חוברת  מלאה בהמלצות ונדרשנו לשעות של פיענוח. חזרנו עם האבחון לבית הספר בהנחה שעכשיו שיש אבחון יינתן מענה לילד.
למזלו של הילד, ולמזלנו המחנכת שלו לשנתיים הקרובות השקיעה בילד והוא אכן החל לקרוא ולכתוב כראוי. לתומנו חשבנו שזה בזכות האבחון. עד שבכיתה ה' התחלפה המחנכת. הציונים של הילד היו טובים, אבל התחילו להופיע בעיות התנהגות. 

לקראת סוף   אני מקבלת טלפון מהמחנכת שבו היא מבקשת ממני לקחת את אריאל לאבחון. אבל כבר עשינו אבחון אמרתי. "לא, צריך אבחון רציני " היא אמרה.
"סליחה הוצאנו למעלה מאלפיים ₪ על האבחון, יש משהו יותר מקיף מזה?!"
רצתי, נברתי וצילמתי את האבחון. חזרתי לבית הספר. האבחון המקורי אכן נמצא בחדר המנהלת. מסתבר שאף אחד לא טרח לקרוא אותו עד אז,  כמה מרגיז!

קצת לאחר תחילת שנת הלימודים האחרונה, שוב קיבלתי טלפון, הפעם זומנתי למנהלת לפגישה עם המחנכת (שהיא אגב גם יועצת בית הספר)  האיבחון מכיתה ג' כבר לא רלוונטי נאמר, אתם מתבקשים לגשת לאיבחון מחדש.
אם צריך אז צריך. רגע לפני, החלטנו להתייעץ עם עוד חברה, גם היא פסיכולוגית. מה פתאום היא אמרה, בכיתה ו' לעשות אבחון?  הרי זה לא תופס לתיכון. יש לחכות עד תחילת כיתה ז'. זאת ממש חוצפה מצידם לבקש. " תבקשי שהפסיכולוג של בית הספר יתצפת בכיתה". 

מזלנו שיש לנו עם מי להתיעץ . חזרתי עם תשובתה לבית הספר. מותר לציין שהצעתה לא התקבלה בהתלהבות. הפגישה עם הפסיכולוג היתה עבורנו מתסכלת בלשון המעטה  (אבל זה בפוסט נפרד...).
בכיתה ז' שוב עשינו אבחון.  הפעם החלטנו לגשת לניצן. לא ציפינו לחדשות.עד סוף ו' ציוניו היו גבוהים, עם כניסתו לחטיבה, הוא חווה צניחה וקושי בפן זה.  הפעם המטרה היתה שונה: לתת לילד את ההקלות הנדרשות כדי שיוכל לעבור את הבגרויות בשלום. 

עם הקטן, שגם הוא לא קרא ולא כתב וכעת הוא עולה לכיתה ו' ועדיין מתקשה בכך, החלטנו לעשות אבחון דידקטי בלבד, אבל יותר מעמיק. היה ברור שיש לילד לקויות למידה עם "תיבול" של היפראקטיביות, קיצוני.  גם הפעם הגענו , לפי המלצה, הפעם של המרפאה בעיסוק, למאבחנת דידקטית מדהימה. הופתענו לגלות שהיקף האבחון והשעות שבילינו אצלה, עלו על הזמן שהקדשנו לאבחון הפסיכו דידקטי של הגדול.  גם משם יצאנו עם ספר ורשימת מכולת. עשה ואל תעשה.
בית הספר כמובן רצה את גם האבחון הפסיכולוגי, אבל בסופו של דבר ויתר. גם הם וגם אנחנו מכירים את הילד והדגש הוא על הלקויות.
שלא תחשבו שההפרש במחיר היה רציני. "חסכנו" 200 ₪ . אבל לא לשם כך עשינו זאת. זה פשוט נראה נכון.

לגדולה, , ניגשנו רק בכיתה ח' לאיבחון. כאן המערכת ביקשה מאחר שהילדה החלה להראות פערים בין יכולותיה בלימודים לתוצאות. היא ישבה בכיתה וחלמה.
פנינו לשירות הפסיכולוגי אצלנו במועצה וקיבלנו את התוצאות עם כל ההקלות המגיעות לה.  

מבחינתי האבחון הראשון הוא קריטי, מיועד לנו ההורים לדעת היכן אנו עומדים ואיך לעזור לילד. בהנחה שאנו אכן מטפלים כבר מספר שנים לפי אותן המלצות, האבחון השני, מיועד בעיקר עבור התאמות למערכת. לא צריך להשתגע ,וכאן בא לידי ביטוי שאלת הכמה והיכן.