מי, מה, מו

שלום לכולם,

שמי שלי ואני אמא לשלושה ילדים מקסימים "מאותגרי קשב" כפי שמכנים זאת בשפה הפוליטיקלי קורקט, ילדים עם הפרעות קשב וריכוז שחלקם גם בעלי לקויות למידה כאלה ואחרות.

לפני כשלוש שנים, בעלי ואני פתחנו דף בפייסבוק שקורא להכרה בהוצאות עבור ילדים עם לקויות למידה. את הדף פתחנו בזמן שבו שביתנו הגדולה אובחנה גם היא (האחרונה מבין השלושה) כ"מאותגרת קשב" . באותה תקופה עשינו אבחונים חוזרים לאמצעי שעלה לחטיבת הביניים. עד מהרה מצאנו את עצמנו עם רשימת "סופר" לכל אחד משלושת הילדים. כל שנותר הוא להתחיל לשבץ את שמות המטפלים והשירותים הנלווים בטבלת אקסל ולציין את הסכום החודשי. הנטל הכלכלי היה כבד.

באותו זמן ממש, בקיץ לפני שלוש שנים, החלה בארץ המחאה החברתית ואנו לתומנו עשינו חשבון פשוט, הוצאות מטורפות+עלית המודעות, כשהרי אנחנו לא לבד במערכה זו, יביאו להרבה מתפקדים ובכך נוכל אולי ליצור שינוי או לפחות להציף את הנושא בדיון הציבורי.  לצערי זה לא קרה. בפועל רוב המצטרפים היו חברים ומכרים ובשלב מאוחר יותר גם כאלו שלמעשה מציעים שירותים בתחום.  כיוון שאנו אלו שפתחנו את הדף, חובת ההוכחה כמובן חלה עלינו. לא השכלנו להעלות נושאים ולהשאיר את הדף פעיל ולמעשה הדף די נשכח, להוציא פניה פה ופניה שם. כמו רובכם, מצאנו את עצמנו במרוץ החיים.  נחשפנו למגוון כמעט בלתי נדלה של טיפולים, הנחיות ויועצים בתחומים הנוגעים בדבר. נכנסו לג'ונגל עם מצ'טה ביד במטרה לחצותו בבטחה.

וכעת אקדים את המאוחר.

לפני כשבועיים קיבלנו שיחת טלפון מנועה, תחקירנית שעובדת על סרט שמופק עבור רשת שאיכשהו הגיעה לדף הפייסבוק שפתחנו.  נועה סיפרה שכרגע רשת  נמצאים בשלבי עריכה של סרט העוסק באבחונים ובהפרעת קשב וביקשה שנשתתף ונציג את הפן המשפחתי הכלכלי. ראיתי הזדמנות להשתמש בסרט כבמה להעלות את הנושא מחדש והסכמתי. הגענו עם בנינו הקטן, לאחר הצהריים של הצילומים. בראיון עלתה כל הזמן השאלה כמה? איך עומדים בזה? כסף, כסף, כסף! 

האג'נדה היתה ברורה, יחד עם זאת יצאתי בהרגשה שלא הצלחתי להעביר את המסר.מאז אני מתהלכת עם הרגשה של "משהו חסר, המסר הוא לא רק כסף", פספסתי משהו . כסף זה חשוב, ללא  ספק, אך יש הרבה מעבר. ולכן החלטתי לעלות  בלוג שבו אעלה מניסיוני האישי ומהיכרותי את הנושא, על מה כדאי לשים את הדגש. איך אפשר לשרוד בג'ונגל ואפילו להנות מהיופי שבו.   איך אנו בתור הורים יכולים למצוא אצלנו פתרונות יצירתיים למה שילדנו זקוקים ולהשקיע חכם במה שצריך ומקדם אותם. בקיצור איך לשרוד ואפילו ליהנות מזה! כן, כן ליהנות!

אחד הדברים הראשונים שעשיתי לאחר שקיבלנו את רשימות הסופר והתחלתי לגשש " מי מכיר, מי יודע על   בתחום , היה לקחת את המושכות לידיים. החלטתי ללמוד קורס שנמשך קרוב לשנה, ובנוסף לקחתי קורס עם התמחות בהפרעות קשב וריכוז". 

אני לא מאמנת בפועל אנשים עם הפרעות קשב ולא לשם כך אני כותבת בלוג זה. אין כאן כל קידום מכירות.  אני מקווה שאצליח לתת לכם טיפים , לחלוק איתכם חוויות ותובנות ומעל לכל להדביק אתכם באהבה הגדולה שלי לילדי "מאותגרי הקשב" . בקיצור להיות מורת הדרך בג'ונגל הסבוך והמרהיב הזה.

מסכת האיבחונים

מתי בפעם הראשונה חשבתם שכדאי לקחת את הילד לאבחון?

האם זה בא מכם או מ "המערכת"?

הראשון שפנינו איתו לאבחון היה דווקא האמצעי, הילד סיים ב', נכנס  לג' והילד לא קורא.

החלטנו על איבחון.  ואז עלתה השאלה לאן? למי? וכמה?

למוסד מוכר כמו ניצן או למאבחנת פרטית? האם לעשות איבחון פסיכו דידקטי או דידקטי בלבד?

הפתרון הגיע דרך אמא של XXX  (איך לא), שבמקרה גם פסיכולוגית.  סה"כ ארבעה מפגשים, זאב ,ואני פגישה ראשונה. הילד בשני מפגשים ארוכים של מבחנים, ולסיכום שוב אנחנו. בסוף יצאנו עם חוברת  מלאה בהמלצות ונדרשנו לשעות של פיענוח. חזרנו עם האבחון לבית הספר בהנחה שעכשיו שיש אבחון יינתן מענה לילד.

למזלו של הילד, ולמזלנו המחנכת שלו לשנתיים הקרובות השקיעה בילד והוא אכן החל לקרוא ולכתוב כראוי. לתומנו חשבנו שזה בזכות האבחון. עד שבכיתה ה' התחלפה המחנכת. הציונים של הילד היו טובים, אבל התחילו להופיע בעיות התנהגות. 

לקראת סוף   אני מקבלת טלפון מהמחנכת שבו היא מבקשת ממני לקחת את אריאל לאבחון. אבל כבר עשינו אבחון אמרתי. "לא, צריך אבחון רציני " היא אמרה.

"סליחה הוצאנו למעלה מאלפיים ₪ על האבחון, יש משהו יותר מקיף מזה?!"

רצתי, נברתי וצילמתי את האבחון. חזרתי לבית הספר. האבחון המקורי אכן נמצא בחדר המנהלת. מסתבר שאף אחד לא טרח לקרוא אותו עד אז,  כמה מרגיז!

קצת לאחר תחילת שנת הלימודים האחרונה, שוב קיבלתי טלפון, הפעם זומנתי למנהלת לפגישה עם המחנכת (שהיא אגב גם יועצת בית הספר)  האיבחון מכיתה ג' כבר לא רלוונטי נאמר, אתם מתבקשים לגשת לאיבחון מחדש.

אם צריך אז צריך. רגע לפני, החלטנו להתייעץ עם עוד חברה, גם היא פסיכולוגית. מה פתאום היא אמרה, בכיתה ו' לעשות אבחון?  הרי זה לא תופס לתיכון. יש לחכות עד תחילת כיתה ז'. זאת ממש חוצפה מצידם לבקש. " תבקשי שהפסיכולוג של בית הספר יתצפת בכיתה". 

מזלנו שיש לנו עם מי להתיעץ . חזרתי עם תשובתה לבית הספר. מותר לציין שהצעתה לא התקבלה בהתלהבות. הפגישה עם הפסיכולוג היתה עבורנו מתסכלת בלשון המעטה  (אבל זה בפוסט נפרד...).

בכיתה ז' שוב עשינו אבחון.  הפעם החלטנו לגשת לניצן. לא ציפינו לחדשות.עד סוף ו' ציוניו היו גבוהים, עם כניסתו לחטיבה, הוא חווה צניחה וקושי בפן זה.  הפעם המטרה היתה שונה: לתת לילד את ההקלות הנדרשות כדי שיוכל לעבור את הבגרויות בשלום. 

עם הקטן, שגם הוא לא קרא ולא כתב וכעת הוא עולה לכיתה ו' ועדיין מתקשה בכך, החלטנו לעשות אבחון דידקטי בלבד, אבל יותר מעמיק. היה ברור שיש לילד לקויות למידה עם "תיבול" של היפראקטיביות, קיצוני.  גם הפעם הגענו , לפי המלצה, הפעם של המרפאה בעיסוק, למאבחנת דידקטית מדהימה. הופתענו לגלות שהיקף האבחון והשעות שבילינו אצלה, עלו על הזמן שהקדשנו לאבחון הפסיכו דידקטי של הגדול.  גם משם יצאנו עם ספר ורשימת מכולת. עשה ואל תעשה.

בית הספר כמובן רצה את גם האבחון הפסיכולוגי, אבל בסופו של דבר ויתר. גם הם וגם אנחנו מכירים את הילד והדגש הוא על הלקויות.

שלא תחשבו שההפרש במחיר היה רציני. "חסכנו" 200 ₪ . אבל לא לשם כך עשינו זאת. זה פשוט נראה נכון.

לגדולה, , ניגשנו רק בכיתה ח' לאיבחון. כאן המערכת ביקשה מאחר שהילדה החלה להראות פערים בין יכולותיה בלימודים לתוצאות. היא ישבה בכיתה וחלמה.

פנינו לשירות הפסיכולוגי אצלנו במועצה וקיבלנו את התוצאות עם כל ההקלות המגיעות לה.  

מבחינתי האבחון הראשון הוא קריטי, מיועד לנו ההורים לדעת היכן אנו עומדים ואיך לעזור לילד. בהנחה שאנו אכן מטפלים כבר מספר שנים לפי אותן המלצות, האבחון השני, מיועד בעיקר עבור התאמות למערכת. לא צריך להשתגע ,וכאן בא לידי ביטוי שאלת הכמה והיכן.