זהו, מתחילים לספור את הימים לסיום החופש הגדול. כמה חבל!
מבחינתנו כהורים החופש הגדול הוא חופש אמיתי. אין כמו החופש הגדול! חבל שהוא נגמר!
עוד מעט יתחיל הלחץ של הבוקר, לקום מוקדם ולנסות לארגן את הילדים. בימים הראשונים זה עוד עובד, קיימת ההתרגשות הראשונית במיוחד עם מדובר בבית ספר חדש או בכיתה חדשה, מחנכת חדשה וכיוצא באלה. הם אפילו מקשיבים לנו ומסדרים יום קודם לכן את התיק והבגדים. אבל מהר מאוד הם מבינים את הענין ואז זה מתחיל:
" עוד חמש דקות, עוד עשר..."
" יש לנו שעה ראשונה חופשית..."
" אז אם אני אאחר מה כבר אפסיד..."
וכשהם כבר סוף סוף קמו, צחצו שיניים, סדרו את הדברים, אכלו, לקחו את הרטלין, ויצאו... אופס ההסעה כנראה "הקדימה" "אמא את יכולה להקפיץ אותי?"
או לחילופין אני מקבלת טלפון. "אריאל יצא? לא, כי שכחתי לקחת XXX שיביא אני כבר אקפוץ לכיתה שלו לקחת"
עד עכשיו הבית ספר היה במרחק הליכה או רכיבת אופניים קצרה. הענין הוא שמהשנה הקרובה כבר אי אפשר להגיע ברגל ואופניים זה 40 דקות רכיבה. לא יקרה. אנחנו כבר רואים את הנולד...
גם השנה החלטנו לקיים שיחה מקדימה, להכניס נהלים ולהקשיח עמדות. ימים יגידו...
בהצלחה לנו ולכל ההורים שנמצאים באותו המצב, עד לחופש הבא...
אשמח לשמוע מיכם, אם אהבתם, אנא שתפו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה