אי אפשר להתכחש. החברה בה אנו חיים מתקשרת ביומיום באמצעות מסרונים כתובים ופחות בשיחות מלל. כל עוד מדובר בשיחות אחד על אחד, אין בעיה להמיר את זה לשיחת טלפון או פשוט ללחוץ על הרמקול ולהקליט אחד את השני, אבל בקבוצה הסיפור כבר שונה...
הקטן שלי מתאמן בג'ודו ( על זה ארחיב בפוסט נפרד). כמו לכל קבוצה ולנוחיות כולם, נפתחה קבוצה למשתתפים, ולהורים. ברור לי שיכולת המעקב שלו על נעשה בקבוצה תלויה בכמות ההודעות ובאורך המלל. כשהמלל ארוך, אין מצב שהוא יקרא אותו. אם מישהו מאיתנו בסביבה, הוא יפתח את ההודעה ויבקש שנקריא לו, אבל כשאנחנו לא נמצאים באותו רגע נתון, הוא יפתח, יתייאש וישכח. ולכן טוב וחשוב שגם ההורים יהיו חברים בכל אותן קבוצות. כשאני רואה הודעה ארוכה, אני פשוט מתקשרת אליו ומקריאה לו.
לתקופה החגים קבלנו הודעה עם שינויי לוחות הזמנים של האימונים לאורך כל החודש. לא הוא ולא אני נזכור את הכל, וזה לא קשור לדיסלקציה, אולי לסניליות שלי... ולכן הודעה קצרה של "תזכורת, מחר האימון יתקיים בXXX" עושה את העבודה בצורה הטובה ביותר.
קבוצות נוספות זה שלו עם החבר'ה. לשם אני בטח לא נכנסת. אם קשה והוא רוצה שאקריא, בשמחה, אם לא, אני רואה שהוא מתקשר לחבר ומבקש הבהרות. הכל בסדר.
הווטסאפ הוא כלי נהדר לתרגל קריאה. אבל שוב, חשוב לזכור שהמלל לא יהיה ארוך ואת המינון .(לא להעיק).
מצאתי את עצמי שולחת מסרונים קצרים לשם תרגול, כמו " איך היה היום בבית ספר?" אפילו שהתשובה שאני מקבלת היא "כיף", "סתם", "כרגיל" או "מבאס"., או איקון של סמיילי או סימני ידיים. גם זה טוב.
לאורך זמן השיפור ניכר. וההוכחה לכך היא שגם הוא יוזם ושולח לי ווטסאפ בכתב. כמו "אמא?" או "איפה את?".
אם יש שגיאות כתיב, תתעלמו. הווטסאפים למינהם הם כלים שבאים לשרת אותנו ביומיום ויש צורך להנגיש אותם לילדים דיסלקטים בצורה הנוחה ביותר ולא להפוך אותם לעוד כלי לימודי, זאת לא המטרה.
בהסכמתם, אפשר גם לתרגל אנגלית. משפט קצר ביום, מילה אחת, לא מאמץ עילאי וממושך ויש כבר תקשורת. לאט אבל בטוח.
לסיכום
הקטן שלי מתאמן בג'ודו ( על זה ארחיב בפוסט נפרד). כמו לכל קבוצה ולנוחיות כולם, נפתחה קבוצה למשתתפים, ולהורים. ברור לי שיכולת המעקב שלו על נעשה בקבוצה תלויה בכמות ההודעות ובאורך המלל. כשהמלל ארוך, אין מצב שהוא יקרא אותו. אם מישהו מאיתנו בסביבה, הוא יפתח את ההודעה ויבקש שנקריא לו, אבל כשאנחנו לא נמצאים באותו רגע נתון, הוא יפתח, יתייאש וישכח. ולכן טוב וחשוב שגם ההורים יהיו חברים בכל אותן קבוצות. כשאני רואה הודעה ארוכה, אני פשוט מתקשרת אליו ומקריאה לו.לתקופה החגים קבלנו הודעה עם שינויי לוחות הזמנים של האימונים לאורך כל החודש. לא הוא ולא אני נזכור את הכל, וזה לא קשור לדיסלקציה, אולי לסניליות שלי... ולכן הודעה קצרה של "תזכורת, מחר האימון יתקיים בXXX" עושה את העבודה בצורה הטובה ביותר.
קבוצות נוספות זה שלו עם החבר'ה. לשם אני בטח לא נכנסת. אם קשה והוא רוצה שאקריא, בשמחה, אם לא, אני רואה שהוא מתקשר לחבר ומבקש הבהרות. הכל בסדר.
הווטסאפ הוא כלי נהדר לתרגל קריאה. אבל שוב, חשוב לזכור שהמלל לא יהיה ארוך ואת המינון .(לא להעיק).
מצאתי את עצמי שולחת מסרונים קצרים לשם תרגול, כמו " איך היה היום בבית ספר?" אפילו שהתשובה שאני מקבלת היא "כיף", "סתם", "כרגיל" או "מבאס"., או איקון של סמיילי או סימני ידיים. גם זה טוב.
לאורך זמן השיפור ניכר. וההוכחה לכך היא שגם הוא יוזם ושולח לי ווטסאפ בכתב. כמו "אמא?" או "איפה את?".
אם יש שגיאות כתיב, תתעלמו. הווטסאפים למינהם הם כלים שבאים לשרת אותנו ביומיום ויש צורך להנגיש אותם לילדים דיסלקטים בצורה הנוחה ביותר ולא להפוך אותם לעוד כלי לימודי, זאת לא המטרה.
בהסכמתם, אפשר גם לתרגל אנגלית. משפט קצר ביום, מילה אחת, לא מאמץ עילאי וממושך ויש כבר תקשורת. לאט אבל בטוח.
לסיכום
- אם אתם עוד לא מחוברים, אז לבקש להתחבר לקבוצות החוגים של ילדכם
- מלל ארוך, תתקשרו, תוודאו שהילד קיבל והבין, אם לא, תקריאו
- במידה וזה לא נעשה, תבקשו מהמורה/ מאמן לשלוח תזכורת קצרה יום לפני לגבי אירועים או שינויים
- תשתמשו בווטסאפ כתרגיל תקשורתי ונחמד לשיפור הקריאה
הרעיון של תרגול הקריאה באנגלית מצא חן בעיני מאוד. הבת שלי מבקשת שנדבר אנגלית בבית, כי אנחנו גרות בקיבוץ עם הרבה אנגלוסקסים. לי זה נראה מלאכותי מידי, אבל הוואטסאפ הוא פתרון מצוין. תודה על טיפ נחמד
השבמחק