Home Sweet Home

חזרתי!
.
טוב, עברו להם חמשת הימים ואני שוב בבית. איזה כיף!
הילדודס נמצאו שלמים, בריאים ואפילו מחוייכים. הבית עומד על תילו... כך שלמעשה הם עמדו יפה במשימה, שאפו!

לפני שנסעתי הגדולה די התבכיינה על שהיא תהיה על תקן בייבי סיטר ויש מצב שהיא תשלח את הקטן לישון אצל חברים ותפנה את הבית לעצמה.  בכלל במהלך החגים היא והחברים שלה עוברים מבית פנוי אחד לשני...
לשימחתי, בשיחות הסקייפ  היא סיפרה לי שהם מסתדרים נהדר ואפילו מאוד התקרבו אחד לשני. זה לא שהם לא היו קרובים קודם, אבל חמש שנים זה הרבה ומספר שתיים שלנו יודע לדרוש את תשומת הלב שלו משניהם ומאיתנו. גם צמידות הגילאים בין השניים הראשונים יצרה קרבה הרבה יותר גדולה בין שניהם והקטן איפשהו תמיד נשאר לבד. הפעם נוצרה מציאות שונה ושניהם הרווחו ונהנו ממנה.

בימים הראשונים הקטן היה כל כך עסוק עם חברים שלו שלא היה לו זמן לדבר איתי. הוא היה עובר ליד המסך ואומר "הי אמא, אני בדרך ל... או שהייתי רואה קבוצה של ילדים "שומרי מסך" מוכרים עוברים חולפים ביעף. מידי פעם הוא היה עוצר ולשניה ושואל "קנית לי משהו?" וממשיך הלאה. התפנית חלה ביום האחרון.

כשנחתתי באיסטנבול בדרך ארצה ופתחתי את הטלפון. אני רואה מספר שורות בווטסאפ שכל אחת אומרת רק מילה אחת , שתיים לכל היותר- "אמא"

"אמא"
"אמא"
"איפה את"
"אני מפחד"
ישר הרמתי טלפון, מה קרה?
אז זהו, ששום דבר,  איך חברה שלי קוראת להודעות מעין אלה "מסרי גלעד שליט".
הוא שמע רעשים, אחותו בינתיים הרגיעה אותו והוא מאוד מתגעגע. הוא טרח לספר לי שהוא ישן במיטה שלי, בצד של אבא ושאעיר אותו כשאגיע. בבוקר הוא הלך לבית הספר אבל כבר ב10:00 קיבלתי טלפון שאבוא לקחת אותו כי כואבת לו הבטן.
"שמוזל ותשומי" עשו את שלהם היום. מגיע לו.

ואני מבחינתי יכולה  לפנטז על הנסיעה הבאה, הפעם עם בעלי  לחופשה, רכיבת אופניים...
ולהשאיר את השלישיה העליזה בבית...

נשארים לבד בבית

בעלי ואני נוסעים לעיתים לחו"ל במסגרת עבודתנו. נכון להיום זה אף פעם לא התנגש כך שהבית שמר על שיגרה וה"אחראי" המבוגר היה בשטח.
הפעם זה עומד לקרות בפעם הראשונה, בשבוע הבא אנו משאירים את הגדולה ( תלמידת יב') והקטן (תלמיד ו') לבד בבית למשך חמישה ימים, מתוכם יומיים עם שגרת בית הספר ושלושה בזמן חופש. רק מהמחשבה על ההתנהלות של השניים אני מקבלת פיק בירכיים. בעלי לעומת זאת סבור שזה יעשה להם רק טוב. "קצת קרדיט, לא יזיק."
כבר כמה פעמים עמדתי להרים טלפון לסוכנת הנסיעות ולנסות לבטל, אבל נמנעתי...

להסביר לבוס שלי שיש אילוצים...אבל גם זאת לא עשיתי...

בקיצור עם כל הקושי, כנראה שבתוך תוכי החלטתי ללכת על זה.
הם כמובן מצידם מחכים לרגע בקוצר רוח.
"כל החברים שלי (משפט מוכר?) נשארים  בבית לבד , למה אתם לא יכולים?"
"מה את לא סומכת עלי?"
האמת היא שלא ממש... לא בזה.
מאז שהם נולדו לא קרה שנסענו לבדנו אפילו לסופשבוע בארץ, תמיד לקחנו אותם.
הכנתי רשימה עם לוחות זמנים.

אני מכירה את העפיפון שלי ואת ההיפר. הולכת להיות כאן חגיגה. 

ברור לי שהסקייפ שלי יעבוד שעות נוספות. ואולי באמת הגיע הזמן לשחרר ולתת להם לקחת אחריות?

אמאל'ה!

ברדקולה, מי אני ומה שמי?

אחד הדברים שעצרו אותי מהעלאת בלוג זה הוא השם לבלוג...

שם זה דבר חשוב והקדשתי לזה לא מעט מחשבה.

אז ברדקולה הינה דמות המכשפה בספר המקסים של לאורה וולמר האיידיאייצ'די שלי.

המכשפה ברדקולה עוזרת ל"אנשי ממלכת בלגניה" לפתור את בעייתם עם "אנשי ממלכת סדריה"

הספר מתחיל עם סיפור מקסים לילדים על שתי ממלכות, ממלכת בלגניה - הממלכה של האנשים עם הפרעות קשב וריכוז, וממלכת סדריה - הממלכה של האנשים שהכל מסודר וברור בחייהם. 

אני לא מתכוונת כאן להעלות את התקציר, אבל בהחלט שווה לקרוא ויותר מכך להקריא.

לתומי חשבתי שאקריא את הסיפור לקטן שבילדי, אבל מהר מאוד לשימחתי הצטרפו למעגל גם אחיו הגדולים (בגילאי חטיבה ותיכון). 

הפרקים הבאים נפתחים כל פרק עם מבוא להורים לגבי הפרק ומה מהותו ובהמשך הסבר בגובה העיניים לילדים. כאמור מניסיוני, מתאים לכל הגילאים. זה ספר שחווית ההקראה  משמעותית ובהמשך תבינו למה. 

הפרק השני מספר מיהם ילדי הקש"ר (קשב וריכוז), ההכרה שאין שחור ולבן, ובכולנו יש גם תיבול גם מיזה וגם מיזה.  החלוקה לקבוצות כמו קבוצת "האסטרונאוטים" , קבוצת "מנועי הטורבו" " וקבוצת "האסטרונאוטים עם מנוע טורבו".

הילדים שלי פתחו בשלב זה דיון מי נמצא באיזו קבוצה. היה משעשע לשמוע אותם.  בסוף הוחלט שהגדולה שייכת לקבוצת ה"אסטרונאוטים" והבנים "למנועי טורבו". כשהקטן הוא מנוע טורבו של מכונית מרוץ.

עצם הצגת המידע  באופן ייחודי זה  ובחוש ההומור המיוחד, נוסך בילדים ביטחון והבנה שהם בעצם חלק מקבוצה, הם לא לבד במערכה. נוצרה אצלנו בבית מין "גאוות יחידה".

אחד הנושאים החשובים שהספר נוגע בהם נקרא "10 הטעויות הגדולות ביותר לגבי הפרעת קשב וריכוז". 

כאן מוגשים על מגש של כסף  עשרת הסטיגמות הנפוצות ביותר על ילדים עם הפרעות קשב והפרכתם אחד לאחד. 

אנחנו התעכבנו על כל סעיף וסעיף והעלנו דוגמאות מחייהם, היכן הם נתקלו בזה, כיצד הם התמודדו,במצב דומה, כיצד לדעתם צריך להתמודד וכד'. 

השלב הבא בספר הוא הסבר לילדים מה המנגנון במוח שגורם להם להיות בעצם ילדי קש"ר. וכיצד ,"השוטר" שבמח שלהם נרדם בשמירה ומחולל את הבלגן בו הם שרויים.  

לסיכום הפרק מתוארים תכונות אופייניות לילדי הקש"ר. גם כאן ישבתי עם שלושת ילדי ועצרנו אחרי כל תכונה והבאנו דוגמאות מחיי היום יום שלהם.

בפרק ג'  ההתמקדות היא הפן הריגשי, כיצד מרגישים ילדי הקש"ר. הוא סיפור שמתאר פגישות בין פסיכולוגית לילדי קש"ר. 

הפרק האחרון בספר הוא למידת לקיחת אחריות על הדברים שקורים. כיצד "להעיר" את השוטר שנרדם.

אם במהלך הספר הילדים קיבלו לגיטמציה ואמפטיה למצבם, כאן הם מקבלים כלים כיצד לשלוט ולקבל אחריות על מעשיהם. העובדה שהילד מאובחן כילד קש"ר אינה פוטרת אותו מאחריות. 

גם כאן, בצורה מאוד איורית ומעשית מגישה לאורה לילדים כלים שונים להתמודדות עם מצבים שהם חווים. 

כל מטלה/התמודדות, מוצגת בצבע משלו, יחד שישה צבעים מהווים קשת פתרונות ואופטימיות לילדים.

כבר אמרתי ספר מקסים?!  ממש נקודת מפנה בתפיסת הילדים שלי. מומלץ ביותר.

ואחרי שתקראו את הספר תבינו למה החלטתי לקרוא לבלוג "ברדקולה".

---

---