כיצד להשתמש נכון בווטסאפ עם ילדים דיסלקטים

אי אפשר להתכחש. החברה בה אנו חיים מתקשרת ביומיום באמצעות מסרונים כתובים ופחות בשיחות מלל. כל עוד מדובר בשיחות אחד על אחד, אין בעיה להמיר את זה לשיחת טלפון או פשוט ללחוץ על הרמקול ולהקליט אחד את השני, אבל בקבוצה הסיפור כבר שונה...

הקטן שלי מתאמן בג'ודו ( על זה ארחיב בפוסט נפרד). כמו לכל קבוצה ולנוחיות כולם, נפתחה קבוצה למשתתפים, ולהורים. ברור לי שיכולת המעקב שלו על נעשה בקבוצה תלויה בכמות  ההודעות ובאורך המלל.  כשהמלל ארוך, אין מצב שהוא יקרא אותו. אם מישהו מאיתנו בסביבה, הוא יפתח את ההודעה ויבקש שנקריא לו, אבל כשאנחנו לא נמצאים באותו רגע נתון, הוא יפתח, יתייאש  וישכח. ולכן טוב וחשוב שגם ההורים יהיו חברים בכל אותן קבוצות. כשאני רואה הודעה ארוכה, אני פשוט מתקשרת אליו ומקריאה לו.
לתקופה החגים קבלנו הודעה עם שינויי לוחות הזמנים של האימונים לאורך כל החודש.  לא הוא ולא אני נזכור את הכל, וזה לא קשור לדיסלקציה, אולי לסניליות שלי... ולכן הודעה קצרה של "תזכורת, מחר האימון יתקיים בXXX" עושה את העבודה בצורה הטובה ביותר.

קבוצות נוספות זה שלו עם החבר'ה. לשם אני בטח לא נכנסת. אם קשה והוא רוצה שאקריא, בשמחה, אם לא, אני רואה שהוא מתקשר לחבר ומבקש הבהרות. הכל בסדר.

הווטסאפ הוא כלי נהדר לתרגל קריאה. אבל שוב, חשוב לזכור שהמלל לא יהיה ארוך ואת המינון .(לא להעיק).
מצאתי את עצמי שולחת מסרונים קצרים לשם תרגול, כמו " איך היה היום בבית ספר?"  אפילו שהתשובה שאני מקבלת היא "כיף", "סתם", "כרגיל" או "מבאס"., או איקון של סמיילי או סימני ידיים. גם זה טוב.
לאורך זמן השיפור ניכר. וההוכחה לכך היא שגם הוא יוזם ושולח לי ווטסאפ בכתב. כמו "אמא?" או  "איפה את?".
אם יש שגיאות כתיב, תתעלמו. הווטסאפים למינהם הם כלים שבאים לשרת אותנו ביומיום ויש צורך להנגיש אותם לילדים דיסלקטים בצורה הנוחה ביותר ולא להפוך אותם לעוד כלי לימודי, זאת לא המטרה.
בהסכמתם, אפשר גם לתרגל אנגלית. משפט קצר ביום, מילה אחת, לא מאמץ עילאי וממושך ויש כבר תקשורת. לאט אבל בטוח.

  לסיכום

• אם אתם עוד לא מחוברים, אז לבקש להתחבר לקבוצות החוגים של ילדכם
• מלל ארוך, תתקשרו, תוודאו שהילד קיבל והבין, אם לא, תקריאו
• במידה וזה לא נעשה, תבקשו מהמורה/ מאמן לשלוח תזכורת קצרה יום לפני לגבי אירועים או שינויים
• תשתמשו בווטסאפ כתרגיל תקשורתי ונחמד לשיפור הקריאה

הקפצת הקבצה ודימוי עצמי

לאחר כמעט שנתיים של שתיקה, מאז מות אבי, ולאחר שדגדג לי כבר מזמן לחזור לכתוב, החלטתי לעשות מעשה.

בני הקטן, החל כיתה ח'. ומאחר שהמעבר לחטיבה רופד בכל ההתאמות האפשריות, עברנו את כיתה ז' בשלום, כך חשבתי לתומי.

דיסלקציה היא מגבלה שיאיר לומד לחיות איתה, אך מסתבר שלא אותו ,אנחנו ההורים צריכים לדאוג שילמד לקבל אותה ואת עצמו, אלא את המערכת והסביבה.
כמו  ילדנו הגדולים, גם הוא ניחן בנטייה מובהקת למדעים ומתמטיקה ( זה לא ממני, זה בטוח!). ומאחר שצריך לקרוא את ההוראות, במיוחד את שאלות המלל, יאיר למד בכיתה מצומצמת. לשמחתנו, זכינו במורה נהדר שעלה על יכולותיו וידע לקדם אותו בהתאם.
אלא שהשנה, התחילו עם ההקבצות. יאיר שובץ להקבצה ב'. הוא קיבל את זה  בהכנעה ולא אמר על כך דבר. אדישותו בכל הקשור ללימודים אינה זרה לנו.

מאחר שבסיום החופש הגדול נערך מבחן במתמטיקה  לכל המעוניינים לעלות הקבצה, החלטתי לדרבן אותו לגשת למבחן. שלחתי אותו לארבעה שיעורי רענון. מיותר לציין, שבבית הוא לא ישב ולו דקה נוספת.
דאגתי להתקשר למחנך ולהזכיר שהילד זכאי להקראה. להפתעתי במבחני הקיץ זה לא באוטומט.
אין כח אדם בנמצא...
 לחץ מתון וההקראה הוסדרה!

ביום המבחן נגשנו לבית הספר, המורה הבוחנת שאלה את יאיר אם הוא למד כל החופש. "ברור" אמרתי ובטני התכווצה.
 מה עשיתי? דחפתי אותו יותר מידי? הוא יחווה שוב כישלון... מה עם הדימוי העצמי שלו? זה בטח מבחן קשה, מה כל החופש הוא היה אמור ללמוד, בקושי למד 4 שעות..."

אבל הקטן שלי עבר את המבחן בענק! ושהמורה שלח לו ווטסאפ עם מזל טוב עלית הקבצה. הוא החל לקפץ ולנתר בכל הבית. " עכשיו נראה את כל אלה שצחקו עלי שאני בכיתת התגבור". הוא שמח ואני בכיתי פנימה, לחשוב איך הוא מרגיש כל השנים, ועם איזה דימוי הוא נתפס בקרב חבריו לספסל הלימודים.

משיעור המתמטיקה הראשון הוא חזר נלהב, המורה של קבוצת התגבור הוא מורה הכיתה."הילדים יושבים בשקט ורוצים ללמוד, אין הפרעות ,ֱֱֱ כיף ללמוד".
ושוב הריגשי שלי מתעורר, זה לא הוא, זאת המערכת, ברור !
עם 35-40 ילד בכיתה, רעשים, הפרעות וחוסר משמעת, מה הפלא שקשה להתרכז. לו רק הייתי מגדלת אותם בפינלד,,, הם היו מן הסתם לומדים יותר, עם הרגשת מסוגלות גבוהה יותר וללא צורך ברטלין!

Coffee Cup Project

It all started at the garage sale we've been to, and a cute set of colorful coffee cups. It cost only $2 (for five).
here's the set

 we have quite a few cactus and succulents in our yard, and now, during spring, there are many small ones.
so now we need to drill a hole in the cups. all you need is a ceramic drill bit (called "titanium tungsten Drill bit", around $2) and start drilling a hole at each cup.

It goes very fast, and after 10 minuets we had all cups with a drainage hole

No need to be very accurate - no one will see whether the hole is in the middle 

Now, an sand mixture is added (we mix sand, tiny turf and soil)

And the small plants are planted and watered 

and this is at the end of the process, which took us around 30-40 minuets 

Home Sweet Home

חזרתי!
.
טוב, עברו להם חמשת הימים ואני שוב בבית. איזה כיף!
הילדודס נמצאו שלמים, בריאים ואפילו מחוייכים. הבית עומד על תילו... כך שלמעשה הם עמדו יפה במשימה, שאפו!

לפני שנסעתי הגדולה די התבכיינה על שהיא תהיה על תקן בייבי סיטר ויש מצב שהיא תשלח את הקטן לישון אצל חברים ותפנה את הבית לעצמה.  בכלל במהלך החגים היא והחברים שלה עוברים מבית פנוי אחד לשני...
לשימחתי, בשיחות הסקייפ  היא סיפרה לי שהם מסתדרים נהדר ואפילו מאוד התקרבו אחד לשני. זה לא שהם לא היו קרובים קודם, אבל חמש שנים זה הרבה ומספר שתיים שלנו יודע לדרוש את תשומת הלב שלו משניהם ומאיתנו. גם צמידות הגילאים בין השניים הראשונים יצרה קרבה הרבה יותר גדולה בין שניהם והקטן איפשהו תמיד נשאר לבד. הפעם נוצרה מציאות שונה ושניהם הרווחו ונהנו ממנה.

בימים הראשונים הקטן היה כל כך עסוק עם חברים שלו שלא היה לו זמן לדבר איתי. הוא היה עובר ליד המסך ואומר "הי אמא, אני בדרך ל... או שהייתי רואה קבוצה של ילדים "שומרי מסך" מוכרים עוברים חולפים ביעף. מידי פעם הוא היה עוצר ולשניה ושואל "קנית לי משהו?" וממשיך הלאה. התפנית חלה ביום האחרון.

כשנחתתי באיסטנבול בדרך ארצה ופתחתי את הטלפון. אני רואה מספר שורות בווטסאפ שכל אחת אומרת רק מילה אחת , שתיים לכל היותר- "אמא"

"אמא"
"אמא"
"איפה את"
"אני מפחד"
ישר הרמתי טלפון, מה קרה?
אז זהו, ששום דבר,  איך חברה שלי קוראת להודעות מעין אלה "מסרי גלעד שליט".
הוא שמע רעשים, אחותו בינתיים הרגיעה אותו והוא מאוד מתגעגע. הוא טרח לספר לי שהוא ישן במיטה שלי, בצד של אבא ושאעיר אותו כשאגיע. בבוקר הוא הלך לבית הספר אבל כבר ב10:00 קיבלתי טלפון שאבוא לקחת אותו כי כואבת לו הבטן.
"שמוזל ותשומי" עשו את שלהם היום. מגיע לו.

ואני מבחינתי יכולה  לפנטז על הנסיעה הבאה, הפעם עם בעלי  לחופשה, רכיבת אופניים...
ולהשאיר את השלישיה העליזה בבית...

נשארים לבד בבית

בעלי ואני נוסעים לעיתים לחו"ל במסגרת עבודתנו. נכון להיום זה אף פעם לא התנגש כך שהבית שמר על שיגרה וה"אחראי" המבוגר היה בשטח.
הפעם זה עומד לקרות בפעם הראשונה, בשבוע הבא אנו משאירים את הגדולה ( תלמידת יב') והקטן (תלמיד ו') לבד בבית למשך חמישה ימים, מתוכם יומיים עם שגרת בית הספר ושלושה בזמן חופש. רק מהמחשבה על ההתנהלות של השניים אני מקבלת פיק בירכיים. בעלי לעומת זאת סבור שזה יעשה להם רק טוב. "קצת קרדיט, לא יזיק."
כבר כמה פעמים עמדתי להרים טלפון לסוכנת הנסיעות ולנסות לבטל, אבל נמנעתי...

להסביר לבוס שלי שיש אילוצים...אבל גם זאת לא עשיתי...

בקיצור עם כל הקושי, כנראה שבתוך תוכי החלטתי ללכת על זה.
הם כמובן מצידם מחכים לרגע בקוצר רוח.
"כל החברים שלי (משפט מוכר?) נשארים  בבית לבד , למה אתם לא יכולים?"
"מה את לא סומכת עלי?"
האמת היא שלא ממש... לא בזה.
מאז שהם נולדו לא קרה שנסענו לבדנו אפילו לסופשבוע בארץ, תמיד לקחנו אותם.
הכנתי רשימה עם לוחות זמנים.

אני מכירה את העפיפון שלי ואת ההיפר. הולכת להיות כאן חגיגה. 

ברור לי שהסקייפ שלי יעבוד שעות נוספות. ואולי באמת הגיע הזמן לשחרר ולתת להם לקחת אחריות?

אמאל'ה!

איפה שאפשר להקל, מומלץ - הספריה המרכזית לעיוורים, כבדי ראיה ודיסלקטים

הקטן שלנו דיסלקט.
מיותר לציין, ששיעורי בית זה סבל מתמשך לכל הצדדים. קריאה כמוה כקריעת ים סוף.
לשמחתנו,  בשנה שעברה, עלינו על פתרון חלקי לבעיה - בעיקר לשיעורי הבית בספרות, שפה ודו"חות קריאה:
הספריה לעיוורים!

איך לא ידענו על זה קודם. אך כאמור עדיף מאוחר מאשר אף פעם...
מומלץ בחום. הספריה אינה רק לעיוורים או מוגבלי ראיה. אלא גם לבעלי לקויות למידה בקריאה.
מצויידים במכתב מבית הספר והאבחון הפסכו דידקטי ובתוספת סכום סמלי של 100 ש"ח לשנה  ואתם מנויים.
נכנסים לאתר הספריה http://www.clfb.org.il ומזמינים. יש  למעלה מ 13,000 כותרים מוקלטים כולל ירחונים ועיתונים, ונדיר לא למצוא משהו שהילד יאהב.

עד לאחרונה היה צורך בדיסקמן  (מצרך שניתן למצוא בחנויות ענתיקות או בחנויות  שהחזיקו דיסקמן לצרכי בגרויות ( כן, גם משרד החינוך נחשב ענתיקה).
התקליטור מגיע לתיבת הדואר  ובו קבצים בפורמט MP3 , כך שניתן לשמוע את הספרים בכל מכשיר כמעט.
מומלץ שיהיה גם הספר עצמו בדפוס ובזמן השמיעה הילד יכול לעקוב אחר האותיות בספר.

בסוף שנת הלימודים האחרונה התבשרנו כי בקרוב ניתן יהיה להנות מצריכה של הקבצים ישירות באינטרנט, ללא תיווך דואר ישראל. (נכון לספטמבר 2014 - ספרים מוקלטים עדיין נשלחים בדואר).
כל שנותר הוא לחכות...

אוטוטו בית ספר...

זהו, מתחילים לספור את הימים לסיום החופש הגדול. כמה חבל!

מבחינתנו כהורים החופש הגדול הוא חופש אמיתי. אין כמו החופש הגדול! חבל שהוא נגמר!

עוד מעט יתחיל הלחץ של הבוקר, לקום מוקדם ולנסות לארגן את הילדים. בימים הראשונים זה עוד עובד, קיימת ההתרגשות הראשונית במיוחד עם מדובר בבית ספר חדש או בכיתה חדשה, מחנכת חדשה וכיוצא באלה. הם אפילו מקשיבים לנו ומסדרים יום קודם לכן את התיק והבגדים. אבל מהר מאוד  הם מבינים את הענין  ואז זה מתחיל:
" עוד חמש דקות, עוד עשר..."
" יש לנו שעה ראשונה חופשית..."
" אז אם אני אאחר מה כבר  אפסיד..."

וכשהם כבר סוף סוף קמו, צחצו שיניים, סדרו את הדברים, אכלו, לקחו את הרטלין, ויצאו... אופס ההסעה כנראה "הקדימה" "אמא את יכולה להקפיץ אותי?"
או לחילופין אני מקבלת טלפון. "אריאל יצא? לא, כי שכחתי לקחת XXX שיביא אני כבר אקפוץ לכיתה שלו לקחת"

עד עכשיו הבית ספר היה במרחק הליכה או רכיבת אופניים קצרה. הענין הוא שמהשנה הקרובה כבר אי אפשר להגיע ברגל ואופניים זה 40 דקות רכיבה. לא יקרה.  אנחנו כבר רואים את הנולד...

גם השנה החלטנו לקיים שיחה מקדימה, להכניס נהלים ולהקשיח עמדות. ימים יגידו...

בהצלחה לנו ולכל ההורים שנמצאים באותו המצב, עד לחופש הבא...

אשמח לשמוע מיכם, אם אהבתם, אנא שתפו

ברדקולה, מי אני ומה שמי?

אחד הדברים שעצרו אותי מהעלאת בלוג זה הוא השם לבלוג...

שם זה דבר חשוב והקדשתי לזה לא מעט מחשבה.

אז ברדקולה הינה דמות המכשפה בספר המקסים של לאורה וולמר האיידיאייצ'די שלי.

המכשפה ברדקולה עוזרת ל"אנשי ממלכת בלגניה" לפתור את בעייתם עם "אנשי ממלכת סדריה"

הספר מתחיל עם סיפור מקסים לילדים על שתי ממלכות, ממלכת בלגניה - הממלכה של האנשים עם הפרעות קשב וריכוז, וממלכת סדריה - הממלכה של האנשים שהכל מסודר וברור בחייהם. 

אני לא מתכוונת כאן להעלות את התקציר, אבל בהחלט שווה לקרוא ויותר מכך להקריא.

לתומי חשבתי שאקריא את הסיפור לקטן שבילדי, אבל מהר מאוד לשימחתי הצטרפו למעגל גם אחיו הגדולים (בגילאי חטיבה ותיכון). 

הפרקים הבאים נפתחים כל פרק עם מבוא להורים לגבי הפרק ומה מהותו ובהמשך הסבר בגובה העיניים לילדים. כאמור מניסיוני, מתאים לכל הגילאים. זה ספר שחווית ההקראה  משמעותית ובהמשך תבינו למה. 

הפרק השני מספר מיהם ילדי הקש"ר (קשב וריכוז), ההכרה שאין שחור ולבן, ובכולנו יש גם תיבול גם מיזה וגם מיזה.  החלוקה לקבוצות כמו קבוצת "האסטרונאוטים" , קבוצת "מנועי הטורבו" " וקבוצת "האסטרונאוטים עם מנוע טורבו".

הילדים שלי פתחו בשלב זה דיון מי נמצא באיזו קבוצה. היה משעשע לשמוע אותם.  בסוף הוחלט שהגדולה שייכת לקבוצת ה"אסטרונאוטים" והבנים "למנועי טורבו". כשהקטן הוא מנוע טורבו של מכונית מרוץ.

עצם הצגת המידע  באופן ייחודי זה  ובחוש ההומור המיוחד, נוסך בילדים ביטחון והבנה שהם בעצם חלק מקבוצה, הם לא לבד במערכה. נוצרה אצלנו בבית מין "גאוות יחידה".

אחד הנושאים החשובים שהספר נוגע בהם נקרא "10 הטעויות הגדולות ביותר לגבי הפרעת קשב וריכוז". 

כאן מוגשים על מגש של כסף  עשרת הסטיגמות הנפוצות ביותר על ילדים עם הפרעות קשב והפרכתם אחד לאחד. 

אנחנו התעכבנו על כל סעיף וסעיף והעלנו דוגמאות מחייהם, היכן הם נתקלו בזה, כיצד הם התמודדו,במצב דומה, כיצד לדעתם צריך להתמודד וכד'. 

השלב הבא בספר הוא הסבר לילדים מה המנגנון במוח שגורם להם להיות בעצם ילדי קש"ר. וכיצד ,"השוטר" שבמח שלהם נרדם בשמירה ומחולל את הבלגן בו הם שרויים.  

לסיכום הפרק מתוארים תכונות אופייניות לילדי הקש"ר. גם כאן ישבתי עם שלושת ילדי ועצרנו אחרי כל תכונה והבאנו דוגמאות מחיי היום יום שלהם.

בפרק ג'  ההתמקדות היא הפן הריגשי, כיצד מרגישים ילדי הקש"ר. הוא סיפור שמתאר פגישות בין פסיכולוגית לילדי קש"ר. 

הפרק האחרון בספר הוא למידת לקיחת אחריות על הדברים שקורים. כיצד "להעיר" את השוטר שנרדם.

אם במהלך הספר הילדים קיבלו לגיטמציה ואמפטיה למצבם, כאן הם מקבלים כלים כיצד לשלוט ולקבל אחריות על מעשיהם. העובדה שהילד מאובחן כילד קש"ר אינה פוטרת אותו מאחריות. 

גם כאן, בצורה מאוד איורית ומעשית מגישה לאורה לילדים כלים שונים להתמודדות עם מצבים שהם חווים. 

כל מטלה/התמודדות, מוצגת בצבע משלו, יחד שישה צבעים מהווים קשת פתרונות ואופטימיות לילדים.

כבר אמרתי ספר מקסים?!  ממש נקודת מפנה בתפיסת הילדים שלי. מומלץ ביותר.

ואחרי שתקראו את הספר תבינו למה החלטתי לקרוא לבלוג "ברדקולה".

---

---

מי, מה, מו

שלום לכולם,

שמי שלי ואני אמא לשלושה ילדים מקסימים "מאותגרי קשב" כפי שמכנים זאת בשפה הפוליטיקלי קורקט, ילדים עם הפרעות קשב וריכוז שחלקם גם בעלי לקויות למידה כאלה ואחרות.

לפני כשלוש שנים, בעלי ואני פתחנו דף בפייסבוק שקורא להכרה בהוצאות עבור ילדים עם לקויות למידה. את הדף פתחנו בזמן שבו שביתנו הגדולה אובחנה גם היא (האחרונה מבין השלושה) כ"מאותגרת קשב" . באותה תקופה עשינו אבחונים חוזרים לאמצעי שעלה לחטיבת הביניים. עד מהרה מצאנו את עצמנו עם רשימת "סופר" לכל אחד משלושת הילדים. כל שנותר הוא להתחיל לשבץ את שמות המטפלים והשירותים הנלווים בטבלת אקסל ולציין את הסכום החודשי. הנטל הכלכלי היה כבד.

באותו זמן ממש, בקיץ לפני שלוש שנים, החלה בארץ המחאה החברתית ואנו לתומנו עשינו חשבון פשוט, הוצאות מטורפות+עלית המודעות, כשהרי אנחנו לא לבד במערכה זו, יביאו להרבה מתפקדים ובכך נוכל אולי ליצור שינוי או לפחות להציף את הנושא בדיון הציבורי.  לצערי זה לא קרה. בפועל רוב המצטרפים היו חברים ומכרים ובשלב מאוחר יותר גם כאלו שלמעשה מציעים שירותים בתחום.  כיוון שאנו אלו שפתחנו את הדף, חובת ההוכחה כמובן חלה עלינו. לא השכלנו להעלות נושאים ולהשאיר את הדף פעיל ולמעשה הדף די נשכח, להוציא פניה פה ופניה שם. כמו רובכם, מצאנו את עצמנו במרוץ החיים.  נחשפנו למגוון כמעט בלתי נדלה של טיפולים, הנחיות ויועצים בתחומים הנוגעים בדבר. נכנסו לג'ונגל עם מצ'טה ביד במטרה לחצותו בבטחה.

וכעת אקדים את המאוחר.

לפני כשבועיים קיבלנו שיחת טלפון מנועה, תחקירנית שעובדת על סרט שמופק עבור רשת שאיכשהו הגיעה לדף הפייסבוק שפתחנו.  נועה סיפרה שכרגע רשת  נמצאים בשלבי עריכה של סרט העוסק באבחונים ובהפרעת קשב וביקשה שנשתתף ונציג את הפן המשפחתי הכלכלי. ראיתי הזדמנות להשתמש בסרט כבמה להעלות את הנושא מחדש והסכמתי. הגענו עם בנינו הקטן, לאחר הצהריים של הצילומים. בראיון עלתה כל הזמן השאלה כמה? איך עומדים בזה? כסף, כסף, כסף! 

האג'נדה היתה ברורה, יחד עם זאת יצאתי בהרגשה שלא הצלחתי להעביר את המסר.מאז אני מתהלכת עם הרגשה של "משהו חסר, המסר הוא לא רק כסף", פספסתי משהו . כסף זה חשוב, ללא  ספק, אך יש הרבה מעבר. ולכן החלטתי לעלות  בלוג שבו אעלה מניסיוני האישי ומהיכרותי את הנושא, על מה כדאי לשים את הדגש. איך אפשר לשרוד בג'ונגל ואפילו להנות מהיופי שבו.   איך אנו בתור הורים יכולים למצוא אצלנו פתרונות יצירתיים למה שילדנו זקוקים ולהשקיע חכם במה שצריך ומקדם אותם. בקיצור איך לשרוד ואפילו ליהנות מזה! כן, כן ליהנות!

אחד הדברים הראשונים שעשיתי לאחר שקיבלנו את רשימות הסופר והתחלתי לגשש " מי מכיר, מי יודע על   בתחום , היה לקחת את המושכות לידיים. החלטתי ללמוד קורס שנמשך קרוב לשנה, ובנוסף לקחתי קורס עם התמחות בהפרעות קשב וריכוז". 

אני לא מאמנת בפועל אנשים עם הפרעות קשב ולא לשם כך אני כותבת בלוג זה. אין כאן כל קידום מכירות.  אני מקווה שאצליח לתת לכם טיפים , לחלוק איתכם חוויות ותובנות ומעל לכל להדביק אתכם באהבה הגדולה שלי לילדי "מאותגרי הקשב" . בקיצור להיות מורת הדרך בג'ונגל הסבוך והמרהיב הזה.

מסכת האיבחונים

מתי בפעם הראשונה חשבתם שכדאי לקחת את הילד לאבחון?

האם זה בא מכם או מ "המערכת"?

הראשון שפנינו איתו לאבחון היה דווקא האמצעי, הילד סיים ב', נכנס  לג' והילד לא קורא.

החלטנו על איבחון.  ואז עלתה השאלה לאן? למי? וכמה?

למוסד מוכר כמו ניצן או למאבחנת פרטית? האם לעשות איבחון פסיכו דידקטי או דידקטי בלבד?

הפתרון הגיע דרך אמא של XXX  (איך לא), שבמקרה גם פסיכולוגית.  סה"כ ארבעה מפגשים, זאב ,ואני פגישה ראשונה. הילד בשני מפגשים ארוכים של מבחנים, ולסיכום שוב אנחנו. בסוף יצאנו עם חוברת  מלאה בהמלצות ונדרשנו לשעות של פיענוח. חזרנו עם האבחון לבית הספר בהנחה שעכשיו שיש אבחון יינתן מענה לילד.

למזלו של הילד, ולמזלנו המחנכת שלו לשנתיים הקרובות השקיעה בילד והוא אכן החל לקרוא ולכתוב כראוי. לתומנו חשבנו שזה בזכות האבחון. עד שבכיתה ה' התחלפה המחנכת. הציונים של הילד היו טובים, אבל התחילו להופיע בעיות התנהגות. 

לקראת סוף   אני מקבלת טלפון מהמחנכת שבו היא מבקשת ממני לקחת את אריאל לאבחון. אבל כבר עשינו אבחון אמרתי. "לא, צריך אבחון רציני " היא אמרה.

"סליחה הוצאנו למעלה מאלפיים ₪ על האבחון, יש משהו יותר מקיף מזה?!"

רצתי, נברתי וצילמתי את האבחון. חזרתי לבית הספר. האבחון המקורי אכן נמצא בחדר המנהלת. מסתבר שאף אחד לא טרח לקרוא אותו עד אז,  כמה מרגיז!

קצת לאחר תחילת שנת הלימודים האחרונה, שוב קיבלתי טלפון, הפעם זומנתי למנהלת לפגישה עם המחנכת (שהיא אגב גם יועצת בית הספר)  האיבחון מכיתה ג' כבר לא רלוונטי נאמר, אתם מתבקשים לגשת לאיבחון מחדש.

אם צריך אז צריך. רגע לפני, החלטנו להתייעץ עם עוד חברה, גם היא פסיכולוגית. מה פתאום היא אמרה, בכיתה ו' לעשות אבחון?  הרי זה לא תופס לתיכון. יש לחכות עד תחילת כיתה ז'. זאת ממש חוצפה מצידם לבקש. " תבקשי שהפסיכולוג של בית הספר יתצפת בכיתה". 

מזלנו שיש לנו עם מי להתיעץ . חזרתי עם תשובתה לבית הספר. מותר לציין שהצעתה לא התקבלה בהתלהבות. הפגישה עם הפסיכולוג היתה עבורנו מתסכלת בלשון המעטה  (אבל זה בפוסט נפרד...).

בכיתה ז' שוב עשינו אבחון.  הפעם החלטנו לגשת לניצן. לא ציפינו לחדשות.עד סוף ו' ציוניו היו גבוהים, עם כניסתו לחטיבה, הוא חווה צניחה וקושי בפן זה.  הפעם המטרה היתה שונה: לתת לילד את ההקלות הנדרשות כדי שיוכל לעבור את הבגרויות בשלום. 

עם הקטן, שגם הוא לא קרא ולא כתב וכעת הוא עולה לכיתה ו' ועדיין מתקשה בכך, החלטנו לעשות אבחון דידקטי בלבד, אבל יותר מעמיק. היה ברור שיש לילד לקויות למידה עם "תיבול" של היפראקטיביות, קיצוני.  גם הפעם הגענו , לפי המלצה, הפעם של המרפאה בעיסוק, למאבחנת דידקטית מדהימה. הופתענו לגלות שהיקף האבחון והשעות שבילינו אצלה, עלו על הזמן שהקדשנו לאבחון הפסיכו דידקטי של הגדול.  גם משם יצאנו עם ספר ורשימת מכולת. עשה ואל תעשה.

בית הספר כמובן רצה את גם האבחון הפסיכולוגי, אבל בסופו של דבר ויתר. גם הם וגם אנחנו מכירים את הילד והדגש הוא על הלקויות.

שלא תחשבו שההפרש במחיר היה רציני. "חסכנו" 200 ₪ . אבל לא לשם כך עשינו זאת. זה פשוט נראה נכון.

לגדולה, , ניגשנו רק בכיתה ח' לאיבחון. כאן המערכת ביקשה מאחר שהילדה החלה להראות פערים בין יכולותיה בלימודים לתוצאות. היא ישבה בכיתה וחלמה.

פנינו לשירות הפסיכולוגי אצלנו במועצה וקיבלנו את התוצאות עם כל ההקלות המגיעות לה.  

מבחינתי האבחון הראשון הוא קריטי, מיועד לנו ההורים לדעת היכן אנו עומדים ואיך לעזור לילד. בהנחה שאנו אכן מטפלים כבר מספר שנים לפי אותן המלצות, האבחון השני, מיועד בעיקר עבור התאמות למערכת. לא צריך להשתגע ,וכאן בא לידי ביטוי שאלת הכמה והיכן.